מובילי התעשיה בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

פסק דין

לפניי ערעור שהגישה המערערת על החלטת כב' הרשם אדי לכנר מיום 24.6.10, לפיה התנה הרשם קבלת ההתנגדות שהגישה המבקשת בהפקדת מלוא סכום השטר בסך 77,000 ₪ (ת"ט 48409-03-10).

בהחלטתי מיום 10.8.10, הוריתי לצדדים על הגשת עיקרי טיעון וסיכום טענות בכתב.

לתיק בית המשפט הומצאו עיקרי טיעון רק מטעם המשיב, לפיכך פסק הדין ניתן על סמך אלה וכן על סמך הודעת הערעור.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי ובחנתי טענות הצדדים לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת הרשם ולפיכך דין הערעור להידחות.

המערערת מלינה במסגרת הערעור על שיעור ההפקדה כפי שנקבע על ידי הרשם כתנאי לקבלת ההתנגדות.

ואולם, במסגרת ערעורה מתעלמת המערערת באופן מופגן מהעובדה שהדבר ניתן לה לפנים משורת הדין לאחר שבקשה להארכת מועד שהגישה נדחתה כדין וכן לאחר שקבע הרשם נכונה כי אין באמתחתה סיכויי הגנה.

המערערת מבקשת להיתלות בטעות כתיב שנפלה בפרוטוקול, עליה מבססת היא את יהבה במסגרת הערעור שלפניי וברי כי דין טענותיה להידחות.

כפי שציין הרשם הנכבד בהחלטתו, חילופי ייצוג של המערערת אינם מהווים טעם מיוחד להארכת מועד , מה גם שהתצהיר שהוגש מטעם המערערת לתמיכה בבקשה להארכת המועד אינו מפורט דיו ולפיכך בדין דחה הרשם הנכבד את הבקשה להארכת המועד.

למעשה כבר בשלב זה, משנדחתה הבקשה להארכת מועד היה בידי הרשם לדחות ההתנגדות אף מבלי לדון בטענות שהועלו על ידי המערערת לגופן, אולם לפנים משורת הדין עשה כן.

עיון בהחלטת הרשם מעלה כי לאחר שבחן טענות ההגנה שהעלתה המערערת לגופן מצא כי יש לדחות ההתנגדות. טענותיה של המערערת כי ישנה סתירה פנימית בהחלטת הרשם אשר לטענתה קבעה כי סיכויי ההגנה הינם ראויים, דינן לדחייה. מקריאת החלטת הרשם ברור לכל כי מהקשר הדברים והדבקם עולה כי כפי טענת המשיב נפלה בפרוטוקול הדיון, אשר התנהל בהקלטה, טעות כתיב כך שנכתב כי סיכויי הגנה ראויים ביותר בעוד שברור שהכוונה היא כי סיכויי ההגנה הינם רעועים ביותר. כפי עולה מתגובת המשיב, בקשה לתיקון פרוטוקול הוגשה על ידו בפני הרשם אולם זו טרם הוכרעה על ידו.

כפי שציין הרשם הנכבד ואף מעיון בטענות שהעלתה המערערת עולה כי המערערת העלתה טענה ממנה עולה כי הסיחור למשיב קדם לכישלון התמורה ולפיכך אין כל משמעות לעובדה אם המשיב אוחז כשורה ואם לאו.

ואולם, גם לאחר שמצא הרשם כי אין באמתחתה של המערערת סיכויי הגנה, עשה עם המערערת חסד נוסף (תוך כך שקיבל את טענותיה לעניין זכות היסוד של גישה לערכאות), והתנה קבלת ההתנגדות בתנאים.

רשות להתגונן יכול שתהא מותנית בתנאים; תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 , קובעת כי "רשות להתגונן אפשר ליתן ללא תנאי ואפשר להתנותה בתנאים בדבר תשלום כספים לקופת בית המשפט, בדבר מתן ערובה, בדבר זמנו ודרכו של הדיון או בכל תנאי אחר, ככל שייראה לבית המשפט או לרשם". כפי שמציינת הפסיקה ההפקדה או ערבות יוטלו "בנסיבות מיוחדות, כשאמנם 'כמעט' אין לנתבע הגנה, בית-המשפט עושה חסד עם נתבע כאשר הוא נותן לו רשות להתגונן, אפילו היא מותנית בתנאי הפקדה..." ע"א 373/69 חונן נ' חגור, פ"ד כג(2) 347, 349. כך ינהג בית המשפט מקום שההגנה נראית על פניה קלושה ביותר (ראו גם ע"א 680/89 בן אבו נ' בנק המזרחי, פ"ד מה(3) 757, 761 והאסמכתאות שם; ראה גם: ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי , פ"ד נט (3) 41: "במקרים המצויים על קו הגבול, באיזור שבין ה'לבן' לבין ה'שחור', אזור הדמדומים של הספק... בהם היה 'כמעט בטוח' שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בבית המשפט (זוסמן שם, 689)" - מוטלת ערובה.

בנסיבות המקרה שלפניי ולאחר שממילא נעשה עם המערערת חסד, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטת הרשם בעניין התניית קבלת ההתנגדות באמצעות הפקדה לרבות שיעורה.

בשולי הדברים הנני מוצא לנכון לציין כי בנסיבות המתוארות ראוי היה לו ערעור זה לא היה מוגש כלל.

אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, הערעור נדחה.

המערערת תישא בהוצאות המשיב בערעור בסך 2,500 ₪, בצירוף מע"מ כחוק.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"א חשון תשע"א, 19 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.